נוח היה איש צדיק תמים
נוח היה איש צדיק תמים
נוח היה איש צדיק תמים
ולכן נשאר יבש.
הציץ האל פעם מחלון המשרד
ראה את העולם והחוויר מיד:
'בראתי באני אדם לא יודע בשביל מה.
אמחה אותם במים מעל פני האדמה'.
ירד האל, העיף מבט רגוז.
פתאום ראה את נוח – בחור מאה אחוז.
וזה בסגנון של אותם הימים
'נוח היה איש צדיק תמים'.
נוח היה איש צדיק תמים…
אמר האל: 'נוח, ת'עולם צריך לרחוץ,
אביא מבול כהוגן, תראה כבר כמה בוץ.
אז קח עצים, נוח, אלפים קוב,
ובנה תבה מגופר ממש כמו שכתוב'.
נוח סח: 'בוס, זה ג'וב נורא קשה'
האל אמר: 'נוח, קח את יפת, חם ושם'.
'בוס, בגב כבר יש לי 'הקסן-שוז".
'בלי פוילע-שטיקים, נוח! אפ-שתיים-זוז!'.
נוח היה איש צדיק תמים…
נוח סח: 'הנה היא, הנה היא, בוס'.
'או-קיי, נוח. ועכשיו תתחיל לדחוס
שניים-שניים ורב להשגחה
וכן את גברת נוח ואת כל המשפחה'.
נוח סח: 'בוס, כבר מעונן חלקית'.
האל סח: 'נוח, אל תזלח כמו תמיד!'
נוח סח: 'בוס, כבר מרגישים טיפות!'
האל סח: 'נוח, סגור ת'פה ות'דלתות!'
נוח היה איש צדיק תמים…
הם שטו כך, לפתע – זבנג איום.
'קיבלתי פנצ'ר, בוס, נתקעתי במקום.
איני יכול לזוז. לבי נשמט!'
האל סח: 'נתקעת, נוח, על האררט'.
נוח סח: 'בוס, לרדת כבר מותר?'
האל סח: 'נוח, המבול מזמן עבר.
די, נמאס לי. אשוב לי למשרד.
את המבול הבא כבר תעשו לכם לבד!'
נוח היה איש צדיק תמים…
