ובעולם המקביל עלית על קו הזריחה
האור דולק רחוק רחוק אצלך בחשיכה
את מרימה את הראש אל סוף הדרך שנשכחה

והאוויר המריר, פצעי הסתיו שנלקח
פתאום נושרים ממך לאט עם הכאב שלך
ובעיניים כתובה האהבה שנולדה איתך

ואת רוקדת
חופשייה בלב מדבר
ציפור נודדת
שחוצה את העבר
בארץ דוממת
בשדה הקוצים
את מתרוממת
גיבורה מפוארת
כשהעולם נשבר
את קמה מעפר
כמו פרח במדבר

ובכל לילה אבוד הגעגוע מכביד
כמו אש שורפת שחוטפת את הזמן לתמיד
אז את לוחשת אליי והנצח כבר לא מפחיד