שְׁנוֹת יַלְדוּת מְתוּקוֹת מִדְּבַשׁ
עוֹמֶדֶת בְּפִתְחוֹ שֶׁל עוֹלָם חָדָשׁ
וְאֵיךְ זָכִיתִי, לֹא, אֲנִי לֹא מְבִינָה
מִתְרַגֶּשֶׁת כְּמוֹ יַלְדָּה קְטַנָּה
הָאִמָּהוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת הֵן מוֹשִׁיטוֹת לִי יָד
מִתְפַּלְּלוֹת, מַרְגִּיעוֹת, אַתְּ לֹא לְבַד
וְכָל הַצַּדִּיקוֹת וְכָל הַנְּבִיאוֹת
הוֹ כַּמָּה כֹּחַ לִי הֵן מְבִיאוֹת
בְּשִׂמְלָה, כְּמוֹ כַּלָּה, מְבוֹרֶכֶת
עֲשֵׂה שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח לְאָן אֲנִי הוֹלֶכֶת
וּמֵאַיִן אֲנִי בָּאָה, מִי נָפַח בִּי נְשָׁמָה
יֵשׁ מָה לְתַקֵּן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה
יֵשׁ לִי זְכוּת, הָיוּ כָּאן לְפָנַי
וְיֵשׁ חוֹבָה כִּי עוֹד יָבוֹאוּ אַחֲרַי
שַׁרְשֶׁרֶת הַדּוֹרוֹת מוּנַּחַת עַל לִבִּי
מַזְכִּירָה לִי אֶת הָאוֹר שֶׁבִּי
וְכוּלָּן קוֹרְאוֹת בְּאַהֲבָה
אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה
וּכְמוֹ הָאִמָּהוֹת לֵאָה וְרָחֵל
אָמֵן תִּזְכִּי לִבְנוֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל
בְּשִׂמְלָה…
הֲרֵינִי מְקַבֶּלֶת עוֹל מַלְכוּת שָׁמַיִם
וּמֵעֵינַי דְּמָעוֹת יוֹרְדוֹת כְּמוֹ הַמַּיִם
עוֹל מִצְווֹת כְּמוֹ שַׂק מָלֵא זָהָב
מֵעַכְשָׁיו אֲנִי סוֹחֶבֶת עַל הַגַּב