שב ילדי לצידי,
בוא וספר לי את פחדיך,
יודע שמרגיש כמו מבול מתקרב,
והכל רועד על השולחן.

שב ילדי לידי,
מחשבות שלא נותנות מנוח,
יודע שאולי יעברו עוד ימים,
עד שתחזור לכאן.

ועכשיו מה נשאר לנו,
מה נותר לנו אם לא אני ואתה,
ובסוף זה יאיר בנו,
ירפא אותנו גם בחשכה.

ערימות הגעגועים,
ילדים עכשיו רצים במלחמה,
עוד אכתוב עלינו שיר,
והמילים יביעו נחמה.

ובלילות אמא מחכה,
ברחובות שואלת היא עליך,
מתפללת שתחזור,
ונלחמת היא לשמור –
על חיים שהשארת כאן.

ואם עכשיו אתה לבד,
מרחוק מחזיק לך ת'יד,
בשבילי אתה גיבור,
עליך אלוקים ישמור,
יעטוף אותך באהבה.